<h1>צרור החיים הדרך הרביעי סימן ו'</h1>
<h2>דף ב:</h2>
הכל חייבין בשמיעת שופר חוץ מן הנשים והעבדים והקטנים. ולפיכך אם תקעו הואיל ואינם חייבים אינם מוציאין לאחרים ידי חובתן.
<h2>דף י:</h2>
ורבו הסברות בענין שנוהגים הרבה בני אדם להתענות בר"ה, ומתוך פשטא דגמרא משמע שאין להתענות והרי הוא כשאר ימים טובים. דקרא דעזרא דאמר, אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו, כי חדות ה' היא מעוזכם אמרו כי על יו"ט של ר"ה נאמר. ואותן הנוהגין בתענית אמרו כי אין בו איסורא [כלל], כי כל דבר הנעשה על דרך התשובה אפילו בשבת מותר להתענות. כמו שאמרו הרואה חלום בשבת קורעין לו גזר דינו, אמרו, אפילו בשבת. והראיה ממר בריה דרבינא דהוה יתיב בתעניתא כוליה שתא לבד ממעצרתא ופוריא ומעלי יומא דכפורי (פסחים ס"ח, ב'), הנה שהיה מתענה כל הימים טובים. והטעם מפני שהיה עושה דרך תשובה. ומורי הרשב"א ז"ל נותן סמך למתענין ולשאינן מתענין מההיא פסוקא (תה' פ"א) הרנינו לאלהים עזנו הריעו לאלהי יעקב, הנה שאמר רנה ואמר הריעו. והענין אם תרצו לעשות רנה עשו לאלהים עזנו, ואם תרצו תרועה לשון שבירה עשו לאלהי יעקב. והאי פסוקא גבי ר"ה כתיב שנא' בכסא ליום חגנו שנאמר על יום טוב של ר"ה שהחדש נזדמן בו מלשון ליום הכסא יבא ביתו (משלי ז').
